יום שני, 30 במאי 2011

Do you like me?

או: בעיות השינה של צוקרברג

איש השנה של 'טיים-מגזין' מתקשה לישון בלילה. לא, הפעם זו לא אימו היהודייה שמנדנדת לו ללמוד רפואה ולמצוא כבר כלה. שאלו יהיו הצרות שלו. הרשת החברתית שהקים, פייסבוק, אמנם ממשיכה לצבור תאוצה בקרב הגולשים, אבל משהו במודל העסקי שלו מתחיל לחרוק. מפרסמים שהשתמשו ברישות הָעָנֵף שיצר, פעמים רבות באמצעות תחרויות ה'לייקים' הידועות, מתחילים להחמיץ פנים.
וכל כך למה? בזה אחר זה מבינים המפרסמים שהמלייקקים הגודשים את עמודיהם הם לא יותר מצבא מאומן, שמתגייסים לטובת כל זכייה באיי-פד, איי-פון, מחשב נייד או כל פרס אחר. אלו נכונים לכל משימה, ולפני ששמת לב יש למועמד הרלוונטי אלפי לייקים, והוא צועד לו בבטחה אל עבר הגרסה החדשה והמעודכנת מבית היוצר של סטיב גובס.
עכשיו זה הזמן המתאים לשאול: למי איכפת? הרי מטרת התחרות היא למשוך מה שיותר משתמשים לעמוד הבית של החברה, ומה לי אם הגולשים הם כולם גולשים תמימים (להלן נקרא לגולשים דוגמתם: מורן השולתתת!) או שכולם זוממי מזימות המונעים ע"י קבלני אגודלים הלקוחים הישר ממרכזי המפלגות?
לשאלה זו יש 3 תשובות שמסתכמות במשל קצר ואקטואלי: אם השקעת בעוגה ואכלו אותה נמלים, כנראה שלא תתנחם בעובדה שהאכלת אינספור פיות:
  1. למפרסם יש בעיה של אפקטיביות – הקולות הסיטונאיים מגיעים שלא כחלק מעדר, אלא כחלק מפעולה ממוקדת. ככאלה הם פחות מושפעים מהמסרים הפרסומיים.רובם גם יבטלו את חברותם בדף מיד בתום התחרות.
  2. אורכו של המבצע מתקצר – ברגע שקבלני האגודלים מתחילים לעבוד, ממילא הסיכוי של כל מורן השולתתת! לזכות מתאיין. ממילא, פחות משתמשים מהסוג האחרון יצטרפו כאשר הם רואים שלמקומות הראשונים יש 200 (שלא לומר 1,500) לייקים מתגמד, ולא רק שמצטרפים עשבים שוטים, אלא שגם הצמחייה הטבעית מהססת להצטרף לגינה.
  3. הרבה מהפרסום מעוניין להגיע לקהל ממוקד – לשם הדוגמה: בובות 'בראטס' מעוניינות להגיע לילדות צעירות בלבד. הקולות הסיטונאיים אינם משתייכים דווקא לקהל היעד המתאים, ופעמים לא רק שהמלייקק עצמו אינו משתייך לקהל היעד, אלא יתרה מכך: איש מחבריו אינו נמנה על קהל היעד. בצורה זו העדר השיווקי שנוצר אינו עונה על צרכי הלקוח.
איך פותרים את זה?
מבלי להיכנס לפתרונות משפטיים, יש למצוא פתרונות שיווקיים לנושא. הפתרונות האפשריים כולם מנסים לדכא את תאוות הבצע של קבלני האגודלים. רובם לא ימצאו חן בעיני אפל:
  1. ותרו על האיי-פד וחפשו פרס שמדבר ישירות אל קהל היעד (ותודה לחברנו בפייסבוק יוסי קלאר). אם הפרס בקמפיין של בראטס הוא פגישה אישית עם כוכבת ערוץ הילדים יש סבירות שמרבית הפעילות בעמוד תהיה שייכת למורנים שולתתתים! נכון וחכם לתת כפרס את המוצר המפורסם עצמו!
  2. בד בבד ניתן לאפשר פרס לא-מוחשי – המשפט הזוכה יוטבע על כל בובות הבראטס בארץ \ הזוכה תהיה הפרזנטורית של בראטס.
  3. השקיעו בפיתוח המשחק. לייק ענק למפעל הפיס!
  4. השקיעו יותר בבניית התחרות – זוכרים את משחקי המחשב של במבה ושל ורד הגליל? צרו תחרות שתאתגר את קהל היעד. נסו ליצור עניין בתחרות עצמה. שווה לקחת את הכסף של האיי-פד 2 ולהשקיע אותו בפיתוח משחק מחשב מרתק ואיכותי שימשוך את קהל היעד! במקום זה חייבים לפרגן לתחרות המגניבה של מפעל הפיס לכתיבת חוקי הפייסבוק. לייק ענק!

אשמח לשמוע רעיונות נוספים לפתרון הבעיה. כמו תמיד אתם מוזמנים להגיב, לשאול, להפנות תשומת לב, לשלוח מכתבי נאצה וכו'.
בשבוע הבא אעסוק בימי הראשונים והבודדים ברשת, אשמח לקבל הצעות כאן או בדף הפייסבוק שלנו איך מוצאים את החברים הראשונים. סביר שאכתוב איזה פוסט קצר וקליל לגירוי התיאבון בינתיים...

יום שלישי, 24 במאי 2011

מי הזיז את הסנדוויץ' שלי?

או: פוסט ביניים ועמוד חדש


אני יודע, הבטחתי שהפוסט הבא יעסוק בתחרויות הלייקים, אבל לא הצלחתי להתאפק. ידידי יוסי קלאר הפנה אותי לידיעה, על פיה יצא פיטר שנקמן, מייסד אתר HARO, בהכרזה כי "להיות מומחה במדיה חברתית זה כמו להיות מוציא הלחם הכי טוב מהמקרר. יכול להיות שאתה הכי טוב בזה בעולם, אבל יודע מה? המטרה היא לייצר סנדוויץ'". שנקמן הסביר את דבריו ואמר ש"מדיה חברתית היא רק פן נוסף של שיווק ושירות לקוחות".
אז מה נאמר לו? צודק! וכמה שהדימוי מדויק. לדעת לתפעל את המדיה החברתית זו טכניקה בלבד, ועיקר שימת הדגש צריכה להיות על היכולות השיווקיות. כל איש שיווק שהצליח להבין איך שולחים מייל או מחפשים בגוגל כנראה יצליח להבין איך מזינים סטאטוס או עושים לייק.
עם זאת, חשוב לציין שהדגשים השיווקיים צריכים להתעדכן כשהם נכנסים לתוך עולם המדיה החברתית. אמת, כללי המשחק אינם שונים בין שיווק כזה או אחר, אך השחקנים מולם משחקים הם אחרים לחלוטין – השקיפות של המהלכים השיווקיים במדיה החברתית גדול בהרבה; בניגוד לצרכן השיווקי הקלאסי, הצרכן של השיווק החברתי אמור לשמש גם הוא סוכן של מאמץ השיווק; וכמובן, השפה שונה. בקיצור, הסנדוויץ' מורכב מרכיבים שונים במינונים שונים.
-------
עכשיו מה מצחיק פה? כבר מאתמול יושב לי בראש פוסט, שכולו הודאה באשמה: בכל הקשור לטכניקה במדיה החברתית אני נאלץ פעמים רבות להיעזר בחברים שמבינים קצת יותר ממני בנושא. להכין את הסנדוויץ' אני יודע, אבל לפעמים, מה לעשות, אני צריך עזרה בהוצאת הלחם מהמקרר. דבריו של שנקמן, אם כן, התפרצו לדלתי הפתוחה, ולא נותר לי אלא לעשות 'קונפירם'...
-------
סיכומו של דבר, אחרי מאמצים מסוימים מצאתי את הלחם ופתחתי לבלוג עמוד חדש ברשת הפייסבוק. בעמוד תוכלו לעדכן, להתעדכן, להגיב ולבקש תגובות על תוכן הבלוג. אשמח אם תצטרפו!
בפעם הבאה באמת אכתוב על תחרויות הלייקים, אשמח לתגובות.

יום ראשון, 22 במאי 2011

על דורסנות וקשת ליבליך

או: חברים וכסף יכולים ללכת יחדיו

לפני שאני מתחיל, אציג את עצמי: עפר. בלוגר מתחיל, חובב, לא מקצועי וכמעט שלא ראה צורת בלוג מימיו. את המדיום אנסה לנצל כדי לשפוך קצת אור על השיווק בהיפגשו עם תופעת הרישות-החברתי. יעני, כרישי השיווק המזדקנים פוגשים את פייסבוק, יו-טיוב, טוויטר וכן הלאה, ולא ממש יודעים איך לאכול אותם.
היום נספר על קשת ליבליך. כן, זאת מה'בת-מצווש' בארץ נהדרת. נהדרת, לא? כך חשבו גם אלפי גולשי הרשת החברתית יו-טיוב (להלן: צינורך). אנשי 'קשת' השכילו להעלות את המערכונים המקסימים על תכנון האירוע הגרנדיוזוש לרשת, וגרפו תשומת לב של עשרות אלפי צופים שטרם נחשפו למערכונים אלה, ותשומת לב חוזרת של אלה שכבר ראו, ומאוד רצו להיזכר. כך עשו גם לגבי שיריה של להקת 'אפליקציה' (רכב חברה, חברים וכסף, יוצאים לבלות ועוד) ולגבי שאר המערכונים של הסדרה.


קשת ליבליך. לא במקרה עם מקרופון של mako
 
אבל עם תשומת לב אי-אפשר ללכת למכולת, לא?
תשובה:לא, אפשר ואפשר. כלומר, אפשר, בשתי דרכים. נתחיל בדרך בה בחרו בקשת...
ראה מישהו בקשת (אבי ניר בעצמו?) כי טוב, והחליט שהוא מעוניין לנתב את תשומת הלב אל אתר הבית – מאקו. 'עוד עשרות אלפי צפיות יעלו את מחיר הבאנר' בטח חשב לעצמו. הורה אותו גורם למי שהורה להסיר את כל הסרטונים מיו-טיוב, ולהעבירם למאקו, ובמקרה של להקת אפליקציה למתג אותם באמצעות אתר עצמי ייעודי. אז מה הבעיה?
לאחר בירור מפרך, הגעתי לנתונים די מדויקים: ביו-טיוב משוטטים בכל יום מיליונ'תלפים בני אדם, פי מלאן מהמשוטטים במאקו. החליטו במאקו להחליף פרה בחמור. למה?
קודם נשאל, מדוע קשת מעלה סרטונים לאינטרנט? זהו קדימון (פרומו) לעונה הבאה. הרי ההכנסות של קשת מפרסום של פרק אחד ב'ארץ נהדרת' גבוהות מהכנסות הפרסום השנתיות של מאקו. והרי מאקו כולו נוסד רק כדי ליצור זרוע אינטרנטית לפעילות השוטפת של קשת?! לא עדיף היה להפקיד בידיו הנאמנות של צינורך את הקדימונים לעונה הבאה, מאשר העלאה זמנית של החשיפה למאקו?
הטעות הזאת נעשתה גרוטסקית יותר לאור האתר הלא-נוח, לא-שמיש ומעצבן של להקת אפליקציה. כנראה שקשת הקשיבו טוב מדי לשיר של הלהקה: "חברים וכסף לא הולך ביחד", שכן כנראה לא הבינו שאם היו משכילים להשתמש ברשת החברתית כפלטפורמה שיווקית המזומנים היו זורמים בצורה טובה יותר, גם אם כעבור זמן, לכיסם.
אשמח לתגובות, שאלות, הפניות תשומת לב, מכתבי נאצה וכו'.
בפעם הבאה אעסוק בתחרויות הלייקים, אלא אם כן אתעצבן לפני כן. אשמח לשמוע רעיונות גם בעניין זה.