או: כמה עולה קוטג' בכיכר א-תחריר
בטח כבר שמתם לב שאני אוהב להתחיל בסיפור. אז ככה:
עד לפני כשנתיים לא פתחתי חשבון בפייסבוק, מעיקרון (עד היום אני מנסה לפענח מהו העיקרון שבשמו, לכאורה, פעלתי). לאט לאט הפייסבוק הפך להיות שיחת פינות הקפה האולטימטיבית: 'ראיתם את התמונות של עודד מתאילנד', 'בדקתי לאיזה דמות מסיינפלד אני הכי דומה ויצא לי סו-אלן מישקי' וכו'. הגם שלא התפתיתי ולו לרגע להצטרף לשיחות אלה, לא יכול הייתי שלא להבין מה מתרחש ברשת החברתית, בערך...
ביום בהיר אחד צץ במוחי רעיון – איגוד שוכרי דירות בירושלים: רף מחיר ייקבע ואסור יהיה לשלם יותר – הגבל עסקי כנגד המשכירים. ישבתי לעצמי מרוצה מהרעיון ולא ידעתי איך אוכל ליישמו. כך עברו להן שיחות קפה רבות עד שעשיתי את הקישור – אצטרף לפייסבוק, שיוכל להיות פלטפורמה למאבק הספק-מרקסיסטי-ספק-נרקיסיסטי שלי. השאר היסטוריה...
-------
אני מניח שלא מעט מכם הקוראים מצליחים להיזכר גם אתם במאבק חברתי סופר-חשוב שניסיתם לקדם בפייסבוק. 'כמה פשוט ליצור לכידות סביב גרופ או פייג' ולא סביב שולחן מוארך', חשבתם.
-------
הבוקר ביקשתי בדף 'המקפצה' בפייסבוק לשמוע על מאבקים חברתיים שאתם ניסיתם לקדם. גלעד ישראלי סיפר שבזמנים שעוד לא היה פייסבוק הוא ניסה "לגייס כספים לטובת עתירה שהגשתי לבג"צ, כאשר פניתי אל קהל יעד שמעוניין בעתירה והיא לטובתו (אלא שכמובן כל אחד מקווה שהשני ישלם ולא הוא)". לדעת גלעד, "מה שבטוח, הסיכויים שלי היו גדלים ללא שום עלות או השקעת זמן מרובה. בכמה הסיכויים היו גדלים? לא יודע".
אז ככה: לדעתי הסיכויים לגיוס תומכים בוודאי היו גדלים, אך לא בטוח שהדבר היה בא לידי ביטוי כספי במימון האגרה. למה? להלן המדריך למנסה לקדם מאבק חברתי בפייסבוק. מה עושים, מה לא עושים וכמה סימני שאלה:
-------
אנשים מאוד קלים עם האצבע על האגודל, הרי כמה עולה לי ללחוץ לייק? בלי לבדוק לעומק, אני מוכן להניח שכמות הדפים הממוצעת שכל משתמש סביר בפייסבוק מלייקק נעה סביב ה-1 בכל יום לפחות. אבל כאן בדיוק הבעיה: זה שאדם כלשהו הצטרף למאבק שלך בפייסבוק אינו אומר שהוא מוכן להיאבק, להפגין, לשלוח מכתב, להרים טלפון – אתה רותם אותו למאבק צבאי משוריין והוא נרתם למלחמת אגודלים...
האם זהו סוף פסוק? כאן המקום לציין שהרבה קמפיינים ברשת תקועים בדיוק באתנחתא הזאת. 'ישראל שלי', למשל, ארגון חברתי ימני בפייסבוק עם מעל 50 אלף אוהדים (בטח אתם זוכרים את הקמפיין 'להעיף את דביר' נגד דביר בונדק), מצליח לקבל קרוב ל-1,000 פידבקים על כל פרסום שלו (ויש כמה כאלה בכל יום!), אך כשמדובר על הנעה לפעולה המספרים נמוכים בהרבה, כמעט אפסיים. אז מה זה אומר על מחירי הקוטג' בעוד שבוע?
-------
חברי היקר יאיר נתיב כתב מאמר מעניין על כך בYnet-. לטענתו, "לפני עשור, כדי לארגן מחאה נגד מחיר הקוטג' היית צריך עשרות אלפי שקלים לכל הפחות: לארגן הפגנות, לצאת לשטח. כיום המחאה מתבצעת מהבית. אך כאן טמונה גם הבעיה, שכן לא ברור עדיין האם אכן כל הרשומים אכן יחרימו".
מפגינים בכיכר א-תחריר. כמה עולה להם גביע קוטג'? |
לגבי מחירי הקוטג', יש לזכור שאין מדובר בקמפיין פייסבוק בלבד, אלא מדובר בקמפיין משולב עם יח"צנות, שקודם בכל כלי התקשורת. גם אם יהיו הישגים לחרם, ואני בכלל לא משוכנע שיהיו, קשה לייחס אותם למגמה הפייסבוקית. תנובה יכולה להרשות לעצמה אובדן זמני של מספר מוגבל של לקוחות בשביל שלא להוריד את המחיר, כל עוד הדבר אינו חודר אל תוככי מהדורות החדשות מסביב לשעון ופוגע בתדמיתה.
ובכל זאת, קצת קשה להתעלם, קמפיינים חברתיים הציתו את תקופת אביב העמים הערביים שאנו חווים כרגע, מה ההבדל?
-------
מבחינה אנליטית, נראה שההבדל הוא משמעותי ביותר. הפייסבוק, וזו דעתי, הוא כלי ולא תוכן. כיום אפשר לארגן משחק כדורסל של החבר'ה בלי להתקשקש במשך שעות בטלפון – כולם יודעים מה הם רוצים, רק צריך לסגור את כל הקצוות.
ליצור חבורה קבועה שתשחק מידי שבוע כדורסל, מבלי שהדבר כבר מתקיים במידה מסוימת, זה כבר תהליך קשה בהרבה, שקשה להאמין שיצלח רק במאמצים פייסבוקיים.
-------
ואלי בכל זאת אפשר? חבר מהתיכון, איתן פסקר, החליט שאפשר לעזור להרבה אנשים בעזרת הפייסבוק והקים את הקבוצה צריכים משו? אתם מוזמנים לבקר בקבוצה ולחשוב האם היא הצליחה (היא בסך הכל בת כשלושה שבועות) ואיך היא יכולה להשתפר, ולשלוח אליי. בע"ה בפוסט הבא אנהל עם פסק שיח חירשים....
------
אשמח לתגובות, הערות, מכתבי נאצה והצעות – כאן, בפייסבוק או בכל דרך אחרת... בטח שמתם לב שאפשר לסמן למטה אם הסכמתם, התנגדתם או שאתם איפה שהוא באמצע. אשמח אם תסמנו, ולשאלתכם, אין לי דרך (או לפחות אני לא מכיר דרך) לדעת מי סימן מה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה